<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן שס"א</h1>
<h2>דף פט.</h2>
ש"מ יש ברירה. כלומר מי סמכינן אברירה שיזכה בשעת שחיטת פסח שעתיד (להתברך) [להתברר] מי הוא ובשעת קנין שחיטה עדיין לא נודע (מיה) [מי] זכה כלומר וכי קונין דבר שלא בא לעולם. וכן אנו מפרשי' יש ברירה ואין ברירה בכל מקום. וכן גבי עירוב דלמקום שארצה אלך כיון דעירב בין השמשות אם יקנה העירוב לצד שיבא החכם למחר הואיל ולא הוברר כבר בשעת קנין עירוב דאין עירוב קונה דבר שלא בא לעולם. ולמאן דלית ליה ברירה מוקי לה התם שכבר בא חכם שכבר נתברר הדבר בשעת קנין עירוב שהחכם באותו צד בא והילכך קנה מיד ומילתא דעבידא לאיגלויי הוא. ומחלוקת יש ברירה או אין ברירה דוגמת מחלוקת ר' מאיר וחכמים דפליגי באדם מקנה דבר שלא בא לעולם ודוגמת מחלוקת ר' יוסי ורבנן דפליגי בבבא בתרא בהמזכה לעובר דהיינו לדבר שלא בא לעולם. לכך אני מפרש כן. דאמרי' התם [גיטין כ"ה ע"א] שני לוגין שאני עתיד להפריש כו' לכשיפריש (ותברר) [יתברר] הדבר שלא היה שותה טבל בשבת. ואפי' למאן דאית ליה אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אית ליה ברירה. ולטעם רבינו שמואל שתלה זה בזה איכא פירכי טובא דאיכא תנא דאית ליה ברירה ואית ליה אדם מקנה ואיכא דאית ליה ברירה ולית ליה אדם מקנה. וטעם יש ברירה ואין ברירה שכך הוא הדין תורה כעין האופה בשבת אם מניח עד שתאפה חייב ואם יחתה קודם שתאפה פטור. וכן הרבה דברים מוכיח סופן על תחילתן והרי הן כמיגמר ואזלי וגמרי. וכל המפרש ש"מ יש ברירה הוברר הדבר עתה שהיה דעתו כך בשעת שחיטת הפסח או בשעת קנין עירוב (ואין) [והיינו] ברירה אינן אלא טועין דאין בית מיחש לדעת הקונין ולא נשאל את פיהו לעולם. ובכמה מקומות לא הושוו טעמייהו הללו אלא כמו שפי' סמכינן אברירה או לא סמכינן היקנה קנין עירוב או שחיטת הפסח להתברר לאחר מעשה שעת הקנין או לא. רבי' שמואל ערך ספ' אח'.
